מוסבורן-קווינסטאון יום ראשון – 27.11.16

הלילה היה גשום. התעוררנו בקפמינג לקול ציוץ ציפורים וגעיית כבשים. השמים בהירים והשמש קרה. יצאנו לדרך שמגמת פנינו קווינסטאון הנמצאת במרחק 120 ק"מ.

לאורך הדרך, שטחי מרעה עם כבשים פרות ואלפקות במישורים בין ההרים שפסגותיהן מושלגות. האחי- רותם פורח ומעניק כתם צבע לנוף.

הגענו לישוב בשם קינגסטון הנמצא על שפת אגם   kelvin heightsפינת אלוהים קטנה, הרים מושלגים מסביב ובתים על שפת האגם. הרחוב הראשי נקרא צ'רצ'יל.

המשכנו בדרכנו צפונה לאורך האגם. הכביש מתפתל לאורכו ובצידו נקודות תצפית על הנוף. כל אחת יותר יפה מקודמתה.

מאחר שעצרנו מספר רב של פעמים, זמן הנסיעה ארך יותר מהרגיל. משעתיים נסיעה ל-4 שעות.

מספר קילומטרים לפני קווינסטון עצרנו בישוב קטן ופסטורלי למול רכס ההרים המושלגים הנקרא ג'ק פוינט.

במקרים רבים בנסיעותינו בניו זילנד, שמענו ציוצץ ציפור בריתמוס קבוע,שמה בילבירד.    שמענו את ציוצה וראינו אותה על העץ וצבעה ירוק צהוב.

טרם כניסתנו לקווינסטאון עלינו וערכו תצפית על העיר מצידו הדרומי של האגם.

התמקמנו בקמפינג הולידיי-פארק הממוקם מהלך הליכה ממרכז העיר: Queenstown Holiday Park Creeksyde. הקמפינג עצמו יפה ומסודר מאד עם כל השירות הנדרש. סופרמרקט במרחק חמש דקות הליכה, והגונדולה המפורסמת במרחק עשר דקות. מרחק הליכה של רבע שעה למרכז העיר.

קווינסטאון היא בירת האדרנלין של ניו זילנד. כל שגעון ששמעתם עליו בעולם, קפיצות, באנג'י רגיל ובאנג'י עם כל מיני טריקים באמצע, גילגולים, ראפטינג, צניחות חופשיות, מצנחי רחיפה במים, סירות ג'ט, טיסות במטוס קל, טרקים של סוסים, קיאקים, קרוזים לפיורדים, מסלולי רכיבה על אופניים ועוד.

כל העיר סובבת סביב הפעילויות האלו. כל חנות שניה היא משרד הזמנות, כל חנות שלישית היא חנות של ציוד עזר לפעילויות האלו.

יצאנו לסיור להכרת העיר שנמשך כ-3 שעות. תנאי הראות לצילום לא היו טובים ולכן לא עלינו לגונדולה שהינה תצפית על העיר אליה מגיעים ברכבל.

במרכז העיר בתי אוכל רבים. עברנו ליד  FereBurger המתמחה בהכנת המבורגרים צמחונים, דגים וכמובן אוהבי בשר. בזכות ההמבורגרים הענקים והאוירה העליזה. זאת מסעדת ההמבורגרים הטובה ביותר. בשעה 1500 היה תור של כ-50 איש ובשעה 2200 עדין עמדו בתור. לכל אדם המצטרף לתור נותנים את התפריט.

קיווי – הציפור הלאומית

קיווי – עוף לילי חום בעל מקור ארוך וחסר כושר תעופה. הוא הסמל הלאומי של ניו-זילנד.

הפסל נמצא במרכז העיר.

ישבנו לשתות בירה בפאב. ברקע 2 זמרים ניגנו ושרו שירי קאנטרי.

בלילה יצאנו לצילומי לילה בעיר.

טה אנאו-מילפורד סאונד יום שבת 26.11.16

השכמה מוקדמת יוצאים בשעה 6 בבוקר מ-טה אנאו למילפורד סאונד. לאורך כל הדרך ירד גשם מעורב בשלג.

הדרך מ-טה אנאו  למילפורד סאונד אורכה 120 ק"מ. לאורך כל הדרך נוף נפלא של אגמים, מפלים, הרים נישאים מכוסים בשלג, יערות והרבה נקודות תצפית ושבילי הליכה.

מילפורד סאונד (Milford sound) הינו פיורד גדול ומאוד מרשים, הנכנס לפנים היבשה, ההרים סוגרים עליו בצורה דרמטית מאוד, צמחיית היער מגיעה עד לקו המים, מפלי מים נופלים עשרות מטרים ויוצרים הרגשה של נוף גן עדן.

ברציף עמדו 6 אוניות כל אחת יכולה להכיל  בין 400-500 נוסעים. לקראת השעה 9 הגיעו מאות נוסעים ותוך דקות כל הנוסעים עלו לאוניות.

יצאנו לשיט עם חברת אורנג'. השיט נמשך שעתים. במהלך השייט ניתנים הסברים על הפיורד מבחינה גאולוגית, גיאוגרפית, היסטורית וביולוגית. האוניה שטה עד היציאה לים וחזרה.

גשם טורדני ליווה אותנו לאורך כל ההפלגה. למעט מספר הפוגות. למרות הגשם והשלג לסירוגין עלינו על הסיפון העליון ונהנו לצלם את המראה המדהים. בתור צלמים מזג האויר לא היה במיטבו לצילומים. מנגד בשל הגשמים, עוצמת המפלים גודלם ומספרם הם חיפו במעט על איכות הצילום.

אחת העובדות על הסיפון סיפרה שהיא עובדת מזה חודשים על האוניה ועד כה היו רק 5 ימי שמש. במילפורד סאונד יורדים 7,000 מ"מ גשם בשנה. לעומת טא אנאו הנמצאת 120 ק"מ מזרחה יורדים 1400 מ"מ גשם בשנה.

עשרות אם לא מאות מפלי מים יורדים משני צידי הפיורד. חלקם בכמות ובעוצמה אדירה. הרוח החזקה מגדילה את נפח המפלים ויוצרת הילה של ניתזי מים. לעיתים בשל עוצמת הרוח המפלים מוסטים ממסלולם ולא מגיעים למי הפיורד ומתפוגגים באויר.

במסלול האוניה עצירה ליד המפלים לצורך התרשמות והתפעמות. ליד שני מפלים שעוצמת המים חזקה במיוחד האניה נכנסת לתוך מפל המים. בהמשך עוצרים ליד סלעים שעליהם כלבי ים.

גובה המפל 131 מטר.

הרוח מסיטה את מי המפל

כלבי ים על הסלעים

בדרכנו חזרה ממילפורד סאונד לטה אנאו עצרנו במספר נקודות  תצפית וההליכה

ה- Chasm Walk (כחצי שעה הליכה) בו רואים את הנהר זורם בנקיק צר בין סלעי ענק שעוצבו ע"י הזרם בצורות מעניינות. לאורך הדרך צמחייה עשירה, מפלים ותצפית על הר טוטוקו, ההר הגבוה ביותר באזור.

בסמוך לפתח המנהרה בקניון קלדו בסמוך לכביש  תוכים ענקיים בשם KEA שהם מאד ידודתיים לאנשים ואינם בורחים.

עצרנו באגמי המראה- Mirror Lakes צעדנו בטילת בין עצי אשוח וביצות. ביום יפה ההרים שממול משתקפים באגם.

בשעה 1600 הגענו חזרה ל-טה אנאו. מאחר שהשעה היתה מוקדמת החלטנו להתחיל לנסוע לעבר יעדנו הבא קוניסטאון. לאחר 60 ק"מ עצרנו בעירה קטנה בשם Mossburn. הקמפינג ממקום בתוך חוות כבשים. זהו קמפינג קטן, ובו מדשאות נרחבות. במבנים שעומדים לרשות האורחים יש חדר מנוחה וספרייה, מרוהטים ברהיטים כפריים ישנים ובכריות רקומות בעבודת יד. במטבח כלים לבישול ואכילה, שולחן וכיסאות עץ.

מה עוד אפשר לבקש!!!

 

איברקארגיל-טה אנאו יום שישי 25.11.16

התעוררנו לבוקר גשום ותוך שעה השמים התבהרו והטמפרטורה עלתה.

יצאנו לבלאף  הנמצאת 27 ק"מ מדרום לאיברקארגיל. ומשמשת נמל לעיר הגדולה.

הגענו לסטרלינג פוינט שם נמצא עמוד עם שלטים שבהם מצוינים המרחקים והכיוונים אל ערים גדולות ברחבי העולם לדוגמא: ניו-יורק 15008 ק"מ, לונדון 18958 ק"מ.

בסטרלינג פוינט נמצא גם פסל ענק העשוי משרשרות ברזל המיצג את האגדה על פיית האי הדרומי כולו הוא סירת קאנו של האל מאואי והאי סטיוארט הוא העוגן שלה. השרשרת נעלמת לתוך הים ופסל תאום של השרשרת עולה מן המים אל חופי האי סטיוארט.

למרות שבלאף אינה הנקודה הדרומית ביותר באי הדרומי אלא סלופ פוינט שבקטילנז שעברנו בסמוך אליה ביום קודם. הנסיעה מכף ריינגה שהינה הנקודה הצפונית ביותר באי הצפוני, לבלאף נחשב למסע מקצה לקצה של ניו-זילנד. כיוון שהכביש המהיר הראשי של המדינה SH1  מסתיים בסטרלינג פוינט מדרום לבלאף ואכן נדמה שזה קצה המדינה.

עלינו לגבעת בלאף להשקיף ממנה על האי סטיוארט ועל העיר בלאף.

בשל הגשם היתה דליפת מים מפתח האורוור שבגג הקראון. הפנו אותנו לבית מלאכה לתיקון ובנית קראוונים. בעל המקום דיווד שהינו קיווי- כינוי כבוד לאדם שנולד בניו-זילנד. דיווד מעולם לא עזב את ניו-זילנד.

בבית המלאכה נמצאים מספר קראוונים בשלבים שונים של בניה. דיווד סיפר שהניו זילנדים אוהבים לשמר קראוונים ישנים וינטאג'. הוא עוסק בשיפוץ קראווני וינטאג' הנמצאים בשלבים שונים של בניה. הקיווי המליץ לנסוע לטה-אנאו דרך כביש 99.

לפני שיצאנו לכיוון טה אנאו ערכנו ביקרו קצר באינברקארגיל (Invercargill). העיר שטוחה עם רחובות נטולי עצים. מרכז העיר הינו מידרחוב שבו חנויות אופנה, יהלומים, ציוד ספורט.

ברחובות המרכזים של העיר, בנינים הבנויים בסגנון ניו-גוטי.

עלינו על כביש 99. בתחילתו אזור מישורי ירוק ומשני צידי הכביש צמחי אחי רותם צהובים. שדות מרעה בהם כבשים ועוד כבשים וגם פרות ואלפקות.

בשלב מסויים הכביש עובר בצמוד לחוף הים. עצרנו לתצפית.

המשכנו והדרך החלה לעלות במעלה ההר לכיוון מאנאפורי. תוואי הנוף השתנו לאזור מיוער.

עם ערב הגענו לטה אנאו Te Anau עיירה קטנה היושבת על שפת אגם בשם זהה Lake Te Anau. נמצאת בלב הפיורדלנד Fiordland שהוא הפארק הלאומי הגדול בניו זילנד המשתרע על פני שטח של יותר מ-12 מיליון דונם, כשליש משטח מדינת ישראל!

ערכנו סיור במרכז העירה שהינו כביש ורבע הכולל שני סופרמרקטים, שני בנקים, מרכז מידע שתי תחנות דלק מספר חנויות ביגוד ספורט ומזכרות ומספר מסעדות ובתי קפה.

רכשנו ליום המחרת כרטיסים לשיט במילפרד סאונד. התמקמנו בקמפינג טופ 10 בעיירה.

הקטלינז (קאקא פוינט- איבקארגיל) יום חמישי 24.11.16

את הבוקר הגשום התחלנו בחווה עם אלה וגיא. אכלנו עימם ארוחת בוקר.

השיחה חזרה שוב על ישראל. מהי הארץ המובטחת עפ"י התנ"ך? מהם הגבולות הנוכחיים בהשוואה לארץ המובטחת שבין הפרת לנילוס. גיא ואלה מאמינים שאם מדינת ישראל שרדה עד היום והגענו למה שהגענו, יש סיכוי שהמדינה תגדל לגבולות הארץ המובטחת.

נפרדנו מהם בשלום, ולהתראות בארץ. יצאנו לכיוון הקטלינז.

אזור הקטלינז (Catlins) יושב בפינה הדרום מזרחית של האי הדרומי לאורך רצועה צרה בין דאנידין (Dunedin) לאינוורקרגיל  (Invercargill).האזור עתיר אדמות חקלאיות, יערות טבעיים ומפרצים מתפטלים. האזור גם עשיר בבעלי חיים,  כלבי-ים ופינגווינים.

עצרנו ליד שלט למפלי Purakaunui. 10 דקות של הליכה בתוך יער גשם צפוף גדוש שרכים ועצים כשמעט קרני שמש מצליחות לחדור דרך הסבך. ערוץ נחל מלווה את הדרך במפלונים קטנים והדרך יורדת בשיפוע מתון עד לנקודה שבה מתגלה מפל אדיר, שנופל על ארבע מדרגות סלע ויוצר וילון של קצף לבן.

אגם ווילקי (Lake Wilkie). השקט והכהה שסביבו טילת נחמדה.

Fossil forest- יער מאובן אמיתי ומדהים בייחודו. נמצא על שפת הים בחוף קוריו ((curio.  זה באמת אחד המקומות המיוחדים ביותר  בהם ממש הולכים על גזעי עצים ושורשים שנשתמרו במים, עדות לעידן קדום.

מפלי מקלין- (mclian falls)  מפל יפהפה, שהדרך אליו מרהיבה לא פחות וכוללת Bush Walking של ממש – הליכה של 45 דקות הלוך ושוב.

המשכנו ונסענו לכיוון אבירקארגיל, עברנו ליד  שלט דרכים המורה 6 קילומטר ל-  Slope point שהיא הנקודה הדרומית ביותר בניו זילנד. מאחר שהדרך שהובילה לנקודה הינה דרך עפר, שלקראונים אסור לנוע בהם לכן לא נסענו לנקודה.

לפנות הגענו לאבירקארגיל והתמקמנו בקמפינג של Top-10.

 

דאנידין-קאקא פוינט יום רביעי 23.11.16

דאנידין Dunedin היא העיר השנייה בגודלה באי הדרומי של ניו זילנד ובירת מחוז אוטאגו. בעיר קרוב ל-120,000 תושבים, שעם תושבי הכפרים בסביבה מהווים יותר ממחצית מתושבי החבל. הייחוד בדאנידין היא המורשת הסקוטית שהשתמרה בה, בזכות המהגרים הרבים מסקוטלנד שהגיעו אליה במאה ה-19. הם הקימו בה את אוניברסיטת אוטאגו University of Otago הנחשבת עד היום לאחת האוניברסיטאות המובילות בניו זילנד ומושכת אליה סטודנטים רבים מכל המדינה ומאירופה. כיום מתגוררים בעיר מעל 20,000 סטודנטים, מה שהופך אותה לבעלת אופי צעיר ותוסס.

קמנו לבוקר מעונן  והמשך היום גשום. נסענו לרחוב התלול בעולם Baldwin Street (לפי ספר השיאים של גינס). אורך הרחוב 350 מטרים בלבד. בחלקו התחתון גובהו 30 מטרים מעל פני הים ובקצהו העליון 100 מטרים מעל פני הים. הרחוב ממוקם בשכונת מגורים בשם North East Valley כ-3.5 ק"מ צפונית-מזרחית למרכז העיר.

המשכנו ונסענו למוזיאון אוטאגו-המוזיאון החדיש והאניטראקטיבי סוקר את העבר וההווה התרבותיים והחומרים של אורטאגו.מהגיאולוגיה והדינוזאורים ועד לעת החדשה.

עברנו על כל אגפיו, נכנסנו לעולם התגליות האינטראקטיבי ובו משחקי אור תנועה כח ואנרגיה, ממנו הגענו לגן מקורה ובו מתעופפים בחופשיות עשרות פרפרים. עדשת ה-300 מ"מ עבדה שעה ארוכה.

נסענו לתחנת הרכבת במרכז העיר הטוענת לתואר הבנין המצולם ביותר בניו זילנד. בתוכה רצפת פסיפס וחלונות ויטראג'ים.

המשכנו למרכז העיר, לכיכר העיר שמסביבה בנין העירה ובתי קפה ומסעדות. נכנסנו לאכול צהרים בפאב מיוחד.

יצאנו מדאנידין דרומה בדרך יפה וירוקה כאשר משני צידי הכביש חבילות חציר טרי שנקצרו ונארזו בתוך נילון לשמירה לימי החורף.

בהמשך דרכנו הגענו לחוף הים  בשם קאקא פוינט שהינה עירה קטנה השוכנת על שפת ים חולי ושקט.

המשכנו עוד כ-10 ק"מ והגענו לנאגט פוינט. החננו את הרכב והלכנו בשביל שאורכו 900 מטר, עד למגדלור שבקצה הכף. הנוף מכאן מרהיב. הגלים מתנפצים אל הצוקים האנכים. למרגלות הצוק  אריות ים.

בערב התארחנו אצל משפחה הגרה בחווה מבודדת בקאקא פוינט. בקצה העולם שמאלה ושוב שמאלה ולאחר מכן ימינה. ברחוב ששמו קולון בבית מספר 131 שהינו בעצם הבית היחידי ברחוב שאורכו כ-2 ק"מ שם הם גרים. השכן הקרוב ביותר נמצא במרחק 3 ק"מ בקו אוירי.

גיא שבמוצאו הולנדי הגיע לפני 15 שנה לניו-זילנד וקנה חווה. גיא קיבל אותנו בכניסה לבית ופתח בשיחה על החווה שכוללת 600 פרות חליבה. סיפר שעלות גידול הפרות בניו זילנד יחסית זולה מאחר שעלות האכלתן זולה, הן אוכלות עשב כל העת. בחורף שאין עשבים ירוקים הם מיבשים את הפרות מנתינת חלב למשך שלושה חודשים ומחדשים זאת באביב. תנובת החלב השנתית בניו זילנד יחסית נמוכה. פרה ניו זילנדית, מניבה בממוצע 5000 ליטר בשנה לעומת פרות בארץ המניבות 10000 ליטר בשנה. מחיר החלב נקבע בניו זילנד, על פי אחוז השומן וכמות הפרוטאין שבחלב ולא על פי מספר הליטרים.

סיפרתי לו שאני בת חקלאי וגם לנו היו פרות לחליבה שמח מאד לפגוש אנשים בעלי רקע חקלאי מישראל והמשיך לשתף אותנו בענייני החווה.

נכנסו לבית אלה שגם היא הולנדית קיבלה אותנו בחמימות רבה. אלה היתה לקראת סיום הכנת ארוחת הערב, מפני שהיא יצאה לפגישה אני סימתי את ההכנה. אכלנו עם גיא ארוחת ערב, תוך המשך שיחה על החווה והחקלאות וישראל. גיא ביקר בארץ מספר פעמים.

אלה חזרה לקראת 2100 וכולנו ישבנו מול המחשב והצגנו להם תמונות של ארץ ישראל.

אואמארו דאנידין יום שלישי 22.11.16

התחלנו את היום בסיור באואמארו.דבר ראשון חזרנו למקום בו ראינו את הפינגוינים בלילה. על המזח ממול היו אלפי ציפורים.

באואמארו נשמרו הבניינים שנבנו החל מהמאה ה-19מאבן גיר מקומית הידועה כאבן אואמארו. הבניניים נבנו בסגנונות הקלאסיים שהיו באופנה. מהניאו גוטי עד ניאו קלאסי האיטלקי.

הרובע העתיק הוא מקבץ של רחובות צרים, בהם שוכנות כיום חנויות ספרים, עתיקות, בגדי וינטג', בתי קפה ומזכרות. ביקרנו בחנות הוויסקי סינגל מאלט.

בקרנו בגן השעשועים המיוחד ואפילו עשיתי אומגה במקום. יש דגם של אופניים ראשונות גלגל קדמי גדול ואחורי קטן. דגם של סירה וממנה מגלשה,אומגה שבסיסה מחפרון. ספסלים שהבסיס שלהם גלגלי ברזל. בגן גזעים שעליהם מפוסלים דמויות של ציפורים, כלבי ים, אנשים ודולפין. מעניין ונחמד.

ברחוב הראשי של העיר בנינים עתיקים וחנויות רבות הבנויים בסגנון ניאו קלאסי.

ליד בנין תחנת הרכבת הישנה שכיום משמש כמוזיאון, עמד קטר שעבד על קיטור.

יצאנו את אואמארו בדרכנו לדאנידין בדרך הכל ירוק, העשבים והעצים ירוקים יותר מתמיד.

הגענו למוארקי  (Moeraki) זהו כפר דייגים היושב בחוף המזרחי בין אואמארו  (Oamaru) לפאלמרסטון (Palmerston). המקום התפרסם עקב תופעה גאולוגית ייחודית למקום, יש במקום סלעים עגולים הנקראים: Moeraki. הם  פזורים לאורך החוף והיווצרותם מאוד ייחודית לאזור, ההיווצרות דומה בתהליך להיווצרות צדפות הפנינים, הבנייה נעשית סביב גורם כל שהו, חתיכת מתכת, עץ וכו', סביב העצם מתפתחת שכבת הגנה היוצרת צורת כדור וגדלה ככל שעובר הזמן, במתחם זה ישנם סלעים עגולים בקוטר של כ- 3 מטר, משהו ענק ומאוד מרשים.

החננו את האוטו והלכנו כמו כולם לסלעים. הליכה של 10 דקות על חוף הים המקסים, החול נקי, על החוף יש סחף של עשבי ים, והסלעים כדורים במלוא הדרם, חלקם בתוך הים ( הגאות התחילה)  וחלקם על החוף. צריך לתמרן עם הגלים איך לעלות על הסלעים מבלי להרטב כמעט הצלחתי…  אך באחת הפעמים לא הצלחתי לעלות על הסלע והנעלים נרטבו. בשמחה חלצתי אותם ונהניתי מגלי הים על הרגליים.

הגענו לכפר מוראקי שמגמת פנינו לאחת ממסעדות הדגים מהפורסמות בעולם "פלייר'ס". לצערנו המסעדה היתה סגורה באותו יום. המסעדה משקיפה על המפרץ ומסביב למסעדה פרחי  אביב פורחים,  כובע הנזיר, ארטישוק, ציפורני חתול כתומות ומשטח של פריחה לבנה. ליד המסעדה שולחן הפיקניק. שם אכלנו ארוחה קלה ישבנו עוד זמן נהנינו מהנוף של המפרץ.

המשכנו בדרכנו לדאנידין שהינה העיר השביעית בגודלה בניו זילנד היושבת על חוף ים. בהמשך הדרך הנופים לא משתנים, שדות ירוקים,ים ומאות אלפים של כבשים ופרות.

הגענו בשעה ארבע אחה"צ והמשכנו ישירות למרכז חקר האלברטוס המלכותי, הנמצא בקצה המזרחי של חצי האי אוטגו פנינסולה.האלבטרוס המלכותי הוא העוף (המסוגל לעוף) בעל מוטת הכנפיים הגדולה ביותר (למעלה מ-3.5 מ'), והוא מבלה את רוב חייו במעוף סביב החלק הדרומי של כדור הארץ. על היבשה הוא נמצא רק לצרכי קנון ורביה והמקום היחידי בו הוא מקנן בניו זילנד הוא בחצי האי אוטגו.

מראות הדרך מרהיבים לכל אורכם.

הגענו למרכז המבקרים שהינו המקום הנגיש ביותר לצפיה בחיות הבר. עלינו לתצפית על המצוק שם  ראינו אלפי ציפורים החיות בין הים למצוק.

הן יושבות על הסלעים, על הצמחייה, על המעקות, במעוף הן עושות את צרכיהן, ויש המאמינים כי זה מזל טוב אם עליהם נעשו הצרכים.

לאחר ששבענו מהציפורים חזרנו בדרך היפה לאורך מצוקים לאורך מצוקי חופי הים. ירדנו לתצפית יפה על חוף "סאנדי-ביי". נסענו והתמקמנו בקמפינג של טופ-10 בדאנידין.

 

מונט-קוק אומראו יום שני-21.11.16

התעוררנו גם היום ליום יפה כאשר למולנו משקיף מונט קוק. יצאנו לדרך שמגמת פנינו היום אומראו.

הדרך שוב חזרה להיות ירוקה חקלאים מגדלים כבשים ופרות, חיטה וכרמי ענבים. את עדרי הפרות מוביל רועה רכוב על אופנוע .

עצרנו בטוויזל, במרכז המבקרים בו יש אינטרנט חינם ביצענו תקשורת ערכנו קניות המשכנו בדרך והגענו לעמק ווייטאקי. בעמק פזורים אתרים ונופים ייחודיים. בעמק הוא אזור של חוות רבות, עצרנו וביקרנו בחוות סלמון.

בלב חוות כבשים שלווה, ניצבים "אלפנט רוקס" סלעי פילים. הרוח, הגשם והנהרות פיסלו את סלעי הגיר הענקיים לצורות של חיות השרועות בשנתן.

המקום המוזר שימש תפאורה למחנה אסלן בצילומיו של הסרט סיפורי נרניה.

עם ערב הגענו שוב התארחנו אצל משפחה מארגון  .HITפול וג'ין שקבלו אותנו בשמחה ובכמה מילים בעברית. פול היה בארץ בשנות ה80.

הכנתי עם ג'ין ארוחת ערב, ולאחר שאכלנו' פול לקח אותנו עם חשכה  לנקודה בנמל לשם מגיעים פינגווינים מדי ערב, המתנו בנקודה, בתחילה הגיע החלוץ פינגווין אחד. ולאחר מספר דקות הגיעו עוד שלושה פינגווינים ולאחריהם בקבוצות של 10 כל אחת הגיעו כארבעים פינגווינים. אסור לצמלם אותם עם פלאש.

חזרנו וישבנו עם פול וג'ון וקיבלנו המון טיפים להמשך הטיול.

פארלי-מאונט קוק יום ראשון – 20.11.16

התעוררנו לבוקר בהיר ויפה. והמראה מסלון ביתם של כריסטי ופיטר מרהיב.

כרטיסי  הזמינה אותנו לארוחת בקר, שם התגלגלה שיחה על המצב בארה"ב הנשיא החדש,  הפליטים באירופה, הסודנים  שהגיעו לארץ כמבקשי העבודה  ומוסלמים בעולם.

הודנו על האירוח ויצאנו לדרך. המטרה מאונט-קוק וביצוע הטראק "הוקר וואלי".

בנסיעה פני השטח בתחילה עדין ירוקים ובהמשכם, משתנים זה כבר לא הירוק שראינו קודם זה הופך לשיחים חומים נמוכים ושדות פורחים של ציפורני חתול בגובה של 2-3 ס"מ. ביניהם גם צמחים עם פריחה אדומה חומה.

העירה הראשונה אליה הגענו הינה לייק-טאפו השוכנת בקצהו הדרומי של האגם בשם זה, המשקיפה למי טורקיז על רקע הגבעות.

גוון הטורקיז העז נובע מ"קמח סלעים"(משקעים) בתוך המים. ה"קמח" נוצר כאשר קרחונים בעלי קרקע סלעית חצבו את אגן ההיקוות של האגם במהלך תנועתם על פני הקרקע, והחיכוך בין הסלעים התיז חלקיקים זעירים, שנותרו במי הקרחון שנמס. משקעים אלו משווים למים מראה חלבי ושוברים את קרני השמש, ומכאן הצבע העז.

ליד האגם יש כנסית הרועה הטוב, קטנה וציורית. היא בנויה מעץ ואבן. מקום אטרקטיבי לצילומי חתונות.

לאורך כל האגם יש פריחה מהממת של תורמוסים בשלל צבעים. הרקע ההרים המושלגים.בקיצור מראה יפה כגלויה….   "האם הטבע יצר את הנוף או הנוף יצר את הטבע".

המשכנו לעבר אגם פוקאקי שגם צבעו טורקיז.  גולת הכותרת היא נקודת התצפית המופלאה על מאונט קוק ועל הפסגות שמסביבו כרקע לאגם האולטרה כחול.

הנה אנו ליד מונט קוק.

ערכנו סיבוב מקדים בישוב, אין הרבה מה לראות בעיר מלונות ולודג'ים. נכנסנו למרכז המבקרים  היפה, והחלטנו שזה הזמן לצאת ולעשות את טראק "הוקר וואלי" שאורך כשלוש שעות הלוך וחזור.

הטראק עובר לאורך ערוץ הנהר שפסגות מושלגים נישאים מכל עבר, מאונט הוק המושלג הוא הגבוה מכולם,  מתנשא לגובה 3755 מטר מעל פני הים. המסלול חוצה 5 גשרים תלויים ומגיע עד למרגלות ההר. מים זורמים בעוצמה בערוץ הנהר. בצידי השביל פרחי בר, לידם שלטים אל תקפו את פרחי הבר. בכל טראק הפתעה מחכה בסוף הדרך והפעם, זה היה אגם שגושי קרח כחולים צפים במרכזו. השמים היו בהירים, צחים מכל ענן, והשמש בהקה על הקרח.

סימנו את המסלול בסביבות שבע בערב, והתמקמנו בקמפיין הנמצא למרגלות  אגם פוקאקי.

 

אקרואה-פארלי יום שבת 19.11.16

קמנו לבוקר שבת. ארוחת בוקר בקמפיין שלווה עם הברווזים המבקשים אוכל.

יצאנו לעיר אקרואה שאתמול נרדמה בחמש אחר הצהרים היום הפכה לעיר שוקקת חיים, מאות תירים שירדו מאונית קרוז  שנשארה לעגון בלב המפרץ, ונהנו מהעיר המקסימה.

בשבת מוקמו דוכנים שונים האופיינייים לעיר. בגדים ומזכרות חלקם יד שנייה.

השמש האירה את הישוב נפלא וחיממה את האנשים בבתי הקפה והמסעדות. האווירה היתה רגועה, שמחה, ונעימה.

באחת הסמטאות של העירה פסל של ציר. אנשים עומדים במסגרת ומצטלמים. התוצאה על רקע הפריחה מאחור יוצאת טוב.

התבשמנו שוב מנופיה היפים של העירה וסביבתה.

בצהרי היום המשכנו בדרכנו לפראלי, הדרך לאורך הים הכחול אפור בהתאם לשמיים  וצבעי הירוק שנהיים ירוקים יותר מדי פעם שמסתכלים.  המון כבשים ופרות רועות בשדות הירוקים. ראינו כמה עדרים של צבאים. הגשם שיורד לעתים קרובות משקה את השדות והצבע הירוק ירוק יותר.

פני השטח מישוריים נסענו כמעט לבד על כבישים בין הכפרים מסלול אחד לכל כיוון. ברוב הכבישים המהירות המותרת הינה 100 ק"ש. מידי פעם נראתה עוד מכונית. יש קטעים שהופכים לשני מסלולים לכיוון רק כדי לאפשר לעקוף את הנוסעים לאט. בכפרים אין שלט עצור או מחסום ליד הרכבת, בערים יש גם עצור וגם מחסום.

הגענו לעיירה ג'רלדין, עירה קטנה הבתים פרטיים מטופחים, יש גינות יפות פרחים ואת הדשא בדרכים קוצצים כדי שיהיה יפה.

המשכנו לפראלי והתחלנו לעלות על ההרים שהפכו ליותר ירוקים, באופק ראינו רכס הרים מושלג ומסתבר שלפני שלושה ימים ירד שם שלג. יש השפעה של הקור מאנטרטיקה ( אלף ק"מ). כמו כן ירדו 75 מ"מ של גשם ביום אחד. הלוואי עלינו בחודש…

על ההרים גדלים אחי-רותם עם פריחה צהובה. המכסים שטחים שלמים.

הלילה אנו מתארחים אצל כריס ופיטר. זוג המשתיך לארגון HIT  נוצרים אוהדי ישראל. יש להם בית שהם גרים והשני מיועד למטיילים ישראלים. הם אירחו אותנו לארוחת ערב ולאחר מכן פיטר לקח אותנו ברכבו לחווה של אחיו. נסענו בדרכי עפר ונראה שהקפיצים באוטו ראו זמנים טובים יותר. נסענו  במעלה הגבעה בתוך שטח זרוע בעשב בגובה כ-40 ס"מ. אין דרך אנו בתוך העשב במעלה הגבעה. האדמה שרוויה במים הקשתה על האוטו לעלות, פיטר נסע באלכסון. בשלב מסוים הרכב החל להחליק.ואזי נסע ברוורס באלכסון במעלה הגבעה ושוב קדימה עד ששוב התחלנו להחליק ושוב אחורה. לאחר מספר נסיעות קדימה ואחורה הגענו לפסגה. לא בטוח שאוטו 4X4  היה מצליח לעלות. עלינו לגבעה לראות את השקיעה ( השקיעה בשעה -2100) ואת מרחבי החוות של שני אחיו. בכל חווה כ-4000 כבשים.

כן הסביר על הכבשים והצמר שלהם, דרך ביצוע הגז וסוגי הצמר והמחירים של סוגי הצמר בהתאם לסוג הכבשים.

חזרנו לדירה שלהם, ושיתפנו אותם בתמונות של הארץ. פיטר היה שלוש פעמים בארץ ואף הלך את שביל ישראל מאילת לדן ב-35 ימים.

נפרדנו מהם וברכנו את פיטר שיצא למחרת מוקדם בבוקר למונט קוק. משם ממריא  בהליקופטר להר קוק לטרק של ששה ימים.

 

כריסטצ'רץ- יום חמישי-17.11.2016

יום חמישי-17.11.2016

העיר כרייסטצ'רץ, הינה הגדולה באי הדרומי והשניה במדינה, בירת מחוז קנטרברי.

העיר סבלה בשנת 2011 משתי רעידות אדמה קשות בהפרש של 5 חודשים, ועוד כ-4500 (!) רעידות נוספות בדרגה 3 ומעלה בסולם ריכטר ב-4 השנים מאז הרעידה הראשונה, שהרסו את מרכזה ופגעו בקתדרלה המפוארת שלה, שהיתה אחד מסמליה.

סגנון הבניה של העיר מזכיר מאד את הסגנון הבריטי, ויש דמיון רב לעיירות אנגליות מוכרות.

גם השמות של הרחובות, כולם, הם שמות בריטיים טיפוסיים. לנהר החוצה את העיר קוראים ,Avon River ואתה מוצא עצמך צועד ב-Oxford או ברחובות לונדוניים אחרים. הכול על פי מוצאם של המייסדים והמקום ממנו הגרו לכאן.

העיר מלאה בפארקים ציבוריים, בגנים, פרחים וחצרות מטופחות, גנים בוטניים, מוזיאון קנטרברי (Canterbury) העשיר והמעניין ומגוון נרחב של ציורי גרפיטי על מבני הבתים החשופים שנפגעו ברעידות האדמה וטרם שופצו.

הבוקר קמנו בעצלתיים, יורד גשם לסירוגין אנחנו עם מעילי גשם יצאנו בשעה 10 לעיר. הדבר הראשון המאפיין את מרכז העיר הינו היקף הבניה החדשה. מרכז העיר נראה כמו אתר בניה אחד גדול. הסתובבנו בעיר ראינו שהיתה פתיחה חגיגית של שתי חנויות, ערב קודם שהסתובבנו בעיר ראינו שעד שעה מאוחרת עבדו על מנת לסיים את ארגון החנויות. נכנסנו לחנות הביגוד, אכן חנות יפה לאחר סיבוב קצר יצאנו. לידה נפתחה חנות למוצרי קוסמטיקה בכניסה לחנות עומדות נשים רבות בתור  שאורכו 50 מטר. בכניסה עומדת נערה מפעילה מוזיקה קיצבית שיהיה נעים לעומדות בתור בגשם.

המשכנו למרכז, שם ראינו את המרכז הקניות של העיר. ברעידת האדמה נהרס המרכז כליל ובמקומו בנו מרכז חנויות  הבנוי מקונטיינרים  צבעוניים, חנויות ביגוד, חנויות של מזכרות, סניפי בנקים, דוכני אוכל, בתי קפה.כל המתחם שטחו גודלו  אולי 150X150 מטר.

החשמלית – במרכז העיר פועלות שתי חשמליות משופצות, אחת משמשת כמסעדה. החשמליות נוסעות במסלול מעגלי של שני קילומטר וחצי בין מוקדי המשיכה ומרכזי הקניות במרכז העיר.

רעידת האדמה

בסמוך למתחם החנויות, נמצא מוזיאון קטן המגולל את סיפור רעידת האדמה בעיר באמצעות תצלומים, סרטי וידיאו ומגוון חפצים, בהם חלקים שנפלו מהקתדרלה והפסל של ג'ון   רוברט גודלי "מיסדה של קנטרברי", שהתמוטט ממרום המסד עליו ניצב בכיכר.

ארוחת צהרים בחרנו בפיתה המחוממת על מנגל ומגולגלת בצורת קונוס ובתוכה חתיכות עוף וירקות ורטבים. נראה טוב וגם טעים.

בשעות הצהרים תלמידות ותלמידים מגיעים למרכז לאכול. הבנות והבנים לבושים בתלבושת אחידה,  לא טישרט ועליו סמל,  אלא שמלות פסים  עם נעלים בצבע חום, או חצאיות וחולצות ונועלים נעלים שחורות.

מוזיאון קנטרברי

המשכנו למוזיאון קנטרברי הנמצא בכניסה לגנים הבוטאנים.

המוזיאון מציג תצוגה של התפתחות חיי המאורים, מומיה, עצמות דינוזאור, חפצי פואונאמו (אבן ירקן) מרהיבים, תצוגה מלאת אווירה בשם "רחוב כריסטצ'רץ" בה ניתן לפסוע בעקבות עברה הקולוניאלי של העיר. מיצג של התפתחות חברת התעופה של ניו זילנד. שחזור של בית הצדפות ה"פאואה" הקיטשי.

"האולם האנטארקטי" ובו סירת  קבוצת ניצולים מספינה שנטרפה ב-1907. מגוון רחב של עופות מפוחלצים מהאוקינוס השקט ומהעולם.

במוזיאון היו ילדים מכל הגילאים החל מכתב ג' עד לחטיבה שבאו עם מורים ללמוד על ההיסטוריה. הם חולקו לקבוצות קטנות והלכו עם הורה  מלווה.

הגנים הבוטאנים

עם סיום המוזיאון הלכנו לגנים הבוטנים של כריסטצרץ, המשתרעים לאורך גדת הנהר על פני 300 דונם. נטועים בהם יותר מ-10000 מיני צמחים מניו זילנד והעולם. ראינו עצים עם גזעים ברוחב כ-3 מטר, פרחי אירוסים בצבעים סגול צהוב ורוד, קלות לבנות, כלניות מתורבתות, בחממה ראינו מנטור פרח ריחני מאוד, קקטוסים, שרכים, עצים פורחים בצבעים לבן אדום סגול וורוד, ברווזים שטים בברכות. לסיכום כפי שתראו בתמונות אחד הגנים המרהיבים בעולם.

ציורי הגרפיטי

ברחבי העיר מספר רב של ציורי גרפיטי. בשיחה במוזיאון קנטרברי שגם שם יש מספר ציורי גרפיטי, הסבירו לנו שהעירייה הביאה אומנים ממקומות שונים בעולם ונתנה לה קירות שנשארו חשופים לאחר רעידת האדמה על מנת לתת צבע לעיר. כיום ציורי הגרפיטי הינם חלק ממסלול האטרקציות של העיר.